סובוטיצה

חיפוש שורשים: לפני קצת מעל ל- 7 שנים נסעתי עם זוגתי לחופשה קצרה בבודפשט שבהונגריה. החלטנו לשכור רכב ל 24 שעות ולנסוע לעבר גבול סרביה, שם נמצאת במרחק קצר מגבול הונגריה עיר קטנה בשם סובוטיצה. לסובוטיצה יש זיכרון משפחתי, חמי ז"ל נולד וגדל שם כילד קטן עד פרוץ מלחמת העולם השניה. (בתמונה מעלה – בית העירייה של סובוטיצה).
בבוקר המיועד הגענו אל הסוכנות להשכרת הרכבים, נשארה להם רק מרצדס ספורט אדומה עם 6 הילוכים, הסכמנו לקחת אותה לאחר שקיבלנו אישור לעבור איתה את הגבול לסרביה ומיד יצאנו לדרך, כ- 250 ק"מ היו לפנינו.

מבנה בית הכנסת בעיר סובוטיצה

מעבר הגבול לסרביה היה פשוט ומהיר, הצגת דרכונים, הפקיד במעבר לא הבין אנגלית אז נתן במהירות את אישור הכניסה לסרביה, מכשיר ה- GPS מראה מרחק של 12 ק"מ לסובוטיצה אותם אנו מסיימים במהרה ואז נתקלים בבעייה. רחובות העיר לא הוכנסו לתוך המכשיר ואנו נוסעים כעיוורים לכיוון כללי – מרכז העיר.
היה ברשותנו את שם הרחוב ומספר הבית אותו חיפשנו, אך הגענו בשעות הצהריים בהם רוב החנויות היו סגורות ובקושי יש מי שמבין אנגלית. נכנסנו לבית המרקחת המקומי שהיה פתוח, אולי שם יהיה מי שמבין ויודע את השפה ואולי מכיר גם היכן הרחוב המבוקש. המוכרים והרוקחת ניסו לעזור אך לא הכירו את הרחוב אותו חיפשנו, למזלנו הגיח ונכנס פתאום לבית המרקחת צעיר מקומי ששלט בשפה האנגלית והתנדב לחפש עבורנו בסמארטפון שלו את מיקומו של הרחוב שהתברר שהוא לא רחוק מהמקום בו הוריו גרים ורכבו חונה שם.
הצעיר סיים את הקנייה בבית המרקחת ויצאנו לכיוון בית הוריו, שבדיעבד התברר שהם גרים בצמידות למבנה בית הכנסת של העיר אשר בחצרו מוצבת אנדרטה לזכר יהודי העיר שנעלמו ונרצחו במלחמת העולם השנייה.

אנדרטת הזיכרון בחצר בית הכנסת

נפרדנו לשלום מהבחור שעזר וגם כיוון לעבר הרחוב אותו חיפשנו, האמת שהוא התנדב להסיע אותנו אך לא רצינו להכביד וגם לא לעורר רעש מיותר כדי שלא יהיה עוד מי שיחשוב שבאנו לחפש רכוש יהודי אבוד.
במרחק לא רב מבית הכנסת מצאנו את הרחוב ואת הבית בו גדל חמי כילד קטן, צילמנו את חומת הבית וגם קצת את החצר בהושטת היד וצילום "עיוור" מעל החומה, זוגתי התרגשה מאוד והתקשרה מיד לארץ לדווח, הבית נמצא.

הסתובבנו קצת בסביבה, וגם עוד קצת במרכז העיר, ראינו את בית העירייה ואת תחנת הרכבת הזכורים מהסיפורים, צילמנו הכל והתחלנו את הדרך חזרה, 250 ק"מ לפנינו.

תחנת הרכבת בסובוטיצה

תור ארוך פגש אותנו לפני מעבר הגבול, סבלנות זה שם המשחק. מגיעים לפקיד הגבול ומגישים לו את הדרכונים…הוא יוצא מהעמדה והולך למנהל במשרדים, ואנחנו בתוך הרכב ממתינים וממתינים.
לאחר כ- 40 דקות הוא חוזר, מחזיר לנו את הדרכונים ואומר לאיש המכס, אלו הישראלים. 10 מטר נסיעה ונעצרים על ידי איש המכס, יש לכם משהו להצהיר עליו אנו נשאלים, כמובן שהתשובה הייתה לא. אני מתבקש לצאת מהרכב ולפתוח את תא המטען, איש המכס בטח חושב בליבו שהנה תפסתי אותם מבריחים מסרביה, אבל תא המטען ריק ואין בו כלום. פניו מביעות אכזבה והוא מאחל לנו נסיעה טובה בדרך חזרה להונגריה. פקידי הגבול הסרביים לא הבינו כנראה מה יש לישראלים הללו שלפני 3 שעות נכנסו לסרביה וכבר הם יוצאים, מה הם העבירו כאן ובשליחות מי…
בשעות הערב הגענו חזרה לעיר בודפשט והחזרנו את הרכב השכור, בכל זאת מרצדס ספורט אדומה, מהירה ונוחה.


היום הגיע לסיומו, עברנו טיול יום מהנה עם גיחת שורשים משפחתית קצרה לסובוטיצה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: