תופעת האנוסים בספרד הגיעה לשיאה בשנת 1492, מועד פרסום צו הגירוש ליהודי ספרד על ידי המלכים פרננדו ואיזבל. בפני יהודי ספרד הועמדה האפשרות לבחור בפני המרת דתם לנצרות או גירוש מהמדינה בחוסר כל. יהודים רבים המירו את דתם, חלקם לפחות למראית עין ונשארו לחיות בספרד, אך בין 80,000 ל- 120,000 יהודים מחליטים להישאר נאמנים לדת היהודית והם עוזבים בלית ברירה את ספרד ועוברים למדינות אגן הים התיכון כמו גם לפורטוגל, הארץ השכנה.
(ויקפדיה)
מספר שנים מאוחר יותר מעוניין מלך פורטוגל לשאת לאישה את הנסיכה הספרדית והוא מתחייב כחלק מהסכמי החתונה והדרישה הספרדית לגרש את יהודי פורטוגל מהממלכה (שהיוו באותו הזמן כ-10 אחוז מתושבי פורטוגל). בעצת יועציו ובמקום לגרש פיזית את היהודים הוא מחליט לנקוט בתחבולה ולנצר בכפייה את היהודים שבארצו. עכשיו כשכולם נוצרים ושבעיית היהודים בפורטוגל "נפתרה", הוא יכול לשאת לאישה את הנסיכה הספרדיה. כך נוצרו גם בפורטוגל קהילות אנוסים אשר כלפי חוץ התנהגו כנוצרים, ובתוך ביתם שמרו על חלק ממנהגי היהדות שאותם יכלו לקיים.
(צילום: עמיר פרי, במוזיאון היהודי בבלמונטה)
במשך שנים רבות חיים האנוסים ומקיימים חלק ממצוות היהדות בתוך ביתם בסתר ובחשש גדול מהשכנים הנוצרים ובמיוחד מסוכני האינקווזציה שחיפשו מבין "הנוצרים החדשים" את מי שהמיר את דתו רק למראית עין. צורת חיים זו מפתחת מנהגים חדשים ושונים אצל אותם יהודים "לשעבר", אחת מהן היא עריכת סדרי הפסח כאשר ספרי ההגדה מונחים על גבי רגלי המשתתפים מתחת לשולחן ולא על השולחן עצמו, וזאת כדי שלא להיתפס על ידי סוכני האינקווזציה אשר פרצו לבתי ה"נוצרים החדשים" בהפתעה בחגים ומועדים יהודים כדי לנסות ולתפוס אותם בשעת הפעילות במנהגי היהדות. מנהג נוסף של האנוסים היה הכנת לחם הפסח (המצה בולה) במרתפי הבתים כדוגמת התמונה מעלה, ביום זה לבשו כולם לבן והנשים היו מכינות במרתפי הבתים את לחם הפסח לחג, הגברים באותו הזמן שיחקו בקלפים בכניסות לבתים כדי לשמש משקיפים ולהזהיר את הנשים באם יגיעו סוכני האינקווזציה או שכנים נוצרים לא רצויים. כדי לא להיתפס על ידי האינקווזציה, את לחם הפסח הם מכינים ביום השלישי לחג היות והכנסיה ידעה על מועדי החג, ועד אז הם נמנעו מאכילת חמץ. קהילות האנוסים שמרו על חלק ממנהגי היהדות במשך שנים רבות, בשלט שבחדר הכניסה לבית הכנסת בעיירה בלמונטה שבפורטוגל, שם התגוררה קהילת אנוסים גדולה נרשם:
"כאן במקום הזה לא נותקה השלשלת…
כאן בכפר בלמונטה ,
בבית זה ובבתים הסמוכים, לב האזור היהודי,
התנהלו חיים יהודים מלאים ועשירים עוד מימים קדומים.
בעקבות גזרות השלטון, נאלצו תושבי הכפר היהודים,
כמו יהודים אחרים ברחבי ספרד ופורטוגל,
להמיר את דתם – כשהם שומרים על יהדותם בבית,
כאן לא כבה הנר לעולם…
כאן, בבתי הכפר, קיימו בסתר את מצוות היהדות,
במשך חמש מאות שנה, מ-1492 עד 1992
כשהם מעבירים את המסורת בעל-פה,
מדור לדור, בחשאי. מקיימים את השבת בלב,
ואת יום ראשון-לעיני השכנים שמסביב.
אנוסים לחיות חיים כפולים…
נזהרים שלא למעוד בין מנהגי היהדות והנצרות,
מחשש ליפול לידי האינקוויזיציה ומרתפיה.
מברכים על החלה והיין,
ממלמלים באפלה מילים מתוך התפילה,
שומרים על יהדותם בנפש פנימה.
כאן הנשמה היהודית לא הלכה לאיבוד…
כאן הנשמה היהודית נשארת לעולם…
ומתוך העבר-יקום העתיד.
מחושך ואפלת ימי הביניים
אל האור של בית הכנסת והמרכז הרוחני."
(צילום: עמיר פרי)
.
עמיר פרי - מדריך טיולים 