כשכוכבים ונפשות נפגשים

השבוע יחגגו ביפן את הטנאבטה, המוכר גם כ"פסטיבל הכוכבים" שהוא אחד מהחגים המסורתיים, הצבעוניים והרומנטיים ביותר ביפן. החג, שנחגג מדי שנה ב-7 ביולי (או באוגוסט באזורים מסוימים ביפן), משלב בין מיתולוגיה סינית עתיקה, אמונות שינטו מקומיות ומנהגים קהילתיים מרהיבים.

במרכז החג עומד סיפור אהבה רומנטי אך טרגי, שמקורו בפולקלור הסיני והתאזרח ביפן, סיפור האהבה של הנסיכה אוריהימה (המיוצגת על ידי כוכב וגה) ובין אהוב ליבה, היקובושי רועה הבקר (המיוצג על ידי הכוכב אלטאיר). אוריהימה, בתו של מלך השמיים, ארגה בדים יפהפיים על גדות נהר הגלקסיה (שביל החלב). כשפגשה את היקובושי, השניים התאהבו קשות והתחתנו. מרוב אהבה, הם זנחו לחלוטין את חובותיהם, היא הפסיקה לארוג, והבקר שלו שוטט לכל עבר בשמיים.

מלך השמיים הכועס הפריד ביניהם והציב אותם משני עבריו של שביל החלב. לאחר שראה את צערה של בתו, הוא החליט לאפשר להם להיפגש רק פעם אחת בשנה ,בלילה השביעי של החודש השביעי בשנה. על פי האגדה, אם הלילה בהיר, להקת עורבנים יוצרת בגופה גשר מעל נהר הכוכבים כדי לאפשר לשניים להתאחד. אך אם יורד גשם, הנהר גועש והנאהבים אינם יכולים להיפגש ונאלצים להמתין שנה שלמה נוספת (אם יורד גשם בלילה הזה הוא מכונה "דמעותיהם של אוריהימה והיקובושי").

הטנאבטה הוא שילוב של שלושה זרמים תרבותיים, הקקודן – הוא פסטיבל סיני שהגיע ליפן בתקופת נארה (המאה ה-8), שבו נשים צעירות התפללו לשיפור מיומנויות האריגה, התפירה והאמנות (בהשראת הכוכב וגה). הזרם השני הוא הטנאבטאצומה – טקס שינטו יפני עתיק שבו שפחה בתולית ארגה בגד מיוחד על גדות נהר כדי להציעו לאלוהות, כסגולה ליבול מוצלח ולהגנה מפני אסונות. והזרם השלישי הוא מתרבות האדו (מהמאה ה-17-19). בתקופה זו החג הפך מפסטיבל של חצר הקיסרות לחג עממי רחב היקף, שבו הציבור הרחב החל להשתתף ולפתח את מנהג כתיבת המשאלות.

אז המנהג המוכר ביותר בטנאבטה הוא כתיבת משאלות על פתקי נייר צבעוניים וארוכים הנקראים טנזאקו. הפתקים נתלים על ענפי עץ במבוק רעננים. הבמבוק נבחר משום שהוא צומח ישר וגבוה לעבר השמיים, ועל פי האמונה, הוא נושא את המשאלות ישירות לאלים ולכוכבים. מלבד פתקי המשאלות, ענפי הבמבוק והרחובות מקושטים באוריגמי בעל משמעויות סמליות עמוקות.

הקישוט בפסטיבל מייצג את:

טנזאקו – משאלות ללימודים, הצלחה בחיים וכתב יד יפה.

פוקינאגאשי – סרטים צבעוניים ארוכים המייצגים את חוטי האריגה של אוריהימה, סגולה לשיפור היצירתיות.

אוריזורו – עגורי נייר, תפילה לבריאות ואריכות ימים במשפחה.

קינצ'אקו – ארנקים קטנים מנייר, סגולה לשגשוג כלכלי ועושר.

טואמי – רשתות דיג מנייר. ברכה לשפע של מזון ויבול (או דגה) מוצלח.

קוזוקאגו – סלי אשפה מנייר. מסמל ניקיון, סדר והשלכת דאגות.

קמימונו – בגדי נייר זעירים. הגנה מפני מחלות ותאונות ושיפור יכולת התפירה.

אז מתי חוגגים את הפסטיבל?, בשל המעבר של יפן מלוח השנה הירחי ללוח הגרגוריאני, החג נחגג בשני מועדים מרכזיים. המועד הרשמי ב 7/7 ברוב חלקי יפן (טוקיו, קיוטו וכדומה). וסביב התאריך 7/8 באזורים רבים במיוחד בצפון-מזרח יפן, כדי לשמור על ההקשר המקורי של לוח השנה הירחי ועל עונת הקיץ האמיתית שבה שביל החלב נראה יותר ברור.

המאכל המסורתי המזוהה ביותר עם החג הוא סומן המורכב מאטריות חיטה דקות וקרות אשר נהוג להגישן עם חתיכות במיה, גזר, נקניק או חביתה יפנית דקה (טמאגו) החתוכות לצורת כוכבים קטנים, כאשר האטריות הדקות עצמן מדמות את חוטי המשי של הנסיכה האורגת או את זרימתו של שביל החלב.

פסטיבל הטנאבטה הוא חג שמחבר בין קוסמולוגיה, רומנטיקה ותקווה. הוא מזכיר ליפנים (ולעולם כולו) את החשיבות של התמדה, געגוע, והכוח שיש להבעת משאלה פשוטה שנכתבת על נייר ונשלחת אל הכוכבים.